על משמעותה של נוכחות הורית 

על משמעותה של נוכחות הורית

מהי נוכחות הורית? מה המשמעות של המצאות אדם מבוגר, שהוא דמות משמעותית ליד ילדו וכיצד נכון "להיות"?

נוכחות הורית הינה דבר חשוב ומשמעותי ביותר עבור ילדים כבר מינקות ובהמשך החיים. לא תמיד זה קל "פשוט להיות" עם הילדים. להיות לצדם, לידם, לעסוק איתם בדברים אשר אהובים עליהם ומעניינים אותם. או אפילו לא ממש לעשות, אלא רק להיות.

כהורים אנו עסוקים בשאלות על הצרכים של ילדינו וכיצד נוכל לספקם בדרך טובה ומותאמת.

נראה שאחת הדרכים לחלק את האופנים בהם אנו מתקשרים עם ילדינו ומספקים את צרכיהם היא העשייה שלנו אל מול הנוכחות ההורית שלנו, עד כמה אנו עושים למען הילד ומהי היכולת שלנו להיות איתו.

לעשות ו/או להיות

אני מוצאת שיש משהו מבלבל מאוד באבחנה הזו, הן עבורנו והן עבור הילדים. יש משהו בעשייה ההורית שהוא הכרחי, נדרש, חיוני. כבר מהשלבים הראשונים של כניסה להריון ולידתו של התינוק, ישנם דברים רבים שיש לעשות על מנת לשמור על הילד, להגן עליו ולטפל בו. ללא הטיפול ההורי והעשייה, התינוק לא ישרוד. גם בהמשך גידולו, זקוק הילד לטיפול: להזנה, הלבשה, הרדמה ובהמשך ליווי לגן, לביה"ס, בישול, כביסות, עזרה בשיעורי בית ועוד.

לצד העשייה הברורה והמובנת שנראה שקל לנו יותר להבין מהי וכיצד לבצע אותה, עומד צורך נוסף: הצורך בנוכחות, הצורך של הילד שנהיה איתו, התחושה שלו שהדמויות המשמעותיות בחייו נמצאות איתו ומלוות אותו בחוויותיו השונות ובתחושותיו.

נראה שדווקא את החלק הזה קשה יותר להבין וליישם. לא פשוט לבלות עם ילד מבלי לעשות משהו ברור וידוע. לעתים קל יותר "לברוח" לעשייה כיוון שהמטלות תמיד רבות. לא פשוט להבין את הצורך של הילד בכך שההורה פשוט יהיה איתו ויתכן שישנו גם רובד נוסף שלא פשוט "פשוט להיות", זה דורש מאתנו להיות קצת עם עצמנו, לנסות לברר מהו הצורך של הילד בנוכחות שלנו.

העשייה שלנו כהורים באה לעתים קרובות על חשבון הנוכחות שלנו. אנו עושים כמה שאפשר, משקיעים, עושים עבור הילדים ובמקומם. אך אני רואה מסביבי ילדים שכל מה שהם רוצים זה שאבא ישב לידם על השטיח כשהם משחקים וישתתף בחוויה הזו שלהם. אני רואה ילדים שאמא מצליחה להניח בצד את ערימות הכביסה ולשבת לצפות איתם בסרט ועד כמה חוויה זו משמעותית וחשובה עבורם.

וכיצד אפשר פשוט להיות יותר?

נסו רגע לחשוב ולבחון את אחר הצהריים האחרון עם הילדים: כמה זמן מתוכו עסקתם בסידורים, ארגונים, שיחות עבודה וכו'... וכמה זמן ביליתם עם הילדים בפעילות מהנה ומשותפת: צפייה בסרט, משחק משותף, הכנת ארוחת ערב ביחד.

קחו לכם את אחר הצהריים הקרוב ונסו להחליט כמה זמן תוכלו להקדיש לנוכחות הורית, לבילוי עם הילדים , לפעילות משותפת או סתם ישיבה לצידם כשהם עסוקים בענייניהם.

מה שאני מבינה הוא שקל לנו יותר לעשות, לעסוק במוכר ובברור מאליו. אין ספק גם שעשייה זו חשובה והכרחית. אך אם נצליח לכמה רגעים להניח את העיסוקים ההכרחיים בצד ולהתפנות לחשוב על צורך נוסף של ילדינו ו"פשוט להיות איתם", כולנו נרוויח.

אודות כותבת המאמר:
זהר ויזל קופמן מטפלת זוגית ומטפלת משפחתית. מלווה הורים בהתמודדויות הקשורות בגידול הילדים וכן זוגות בדרך ליצירת זוגיות פורייה.  

מטפלת בקליניקה בזיכרון יעקב לתושבי הישובים: זכרון יעקב, בנימינה, גבעת עדה, אביאל, עמיקם, גבעת נילי, עתלית, ישובי חוף הכרמל, פרדס חנה כרכור, יקנעם.

 טלפון: 052-6161822 מייל: zoharvk@gmail.com אתר http://www.zoharvk.co.il